פסק-דין בתיק ת"א 3666-05

התביעה הנדונה היא תביעת שיבוב שהגיש התובע (להלן גם - המל"ל), המבוססת על ההסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1979 ועל המכתבים הנלווים לו (להלן - ההסכם).

אין מחלוקת בין הצדדים שהנפגע, נפגע בתאונת דרכים, עת ירד ממשאית המבוטחת על-ידי הנתבעות, ושהתאונה הוכרה כתאונת עבודה. גם אין מחלוקת שבעת התאונה, היה הנפגע עצמאי.

השאלה היחידה השנויה במחלוקת והטעונה הכרעה היא עובדתית, והיא, האם התובע הוכיח  שהרכב המעורב בתאונה לא היה בבעלות הנפגע, או שמא הוכח ההפך, שהרכב כן היה בבעלותו. אין מחלוקת כי אם הוכח שהנפגע היה בעל המשאית, כי אז מאחר שהתאונה היא תאונת עבודה שאירעה ב"רכב המעביד", לא עומדת למל"ל זכות שיבוב מכוח ההסכם.

רקע עובדתי ומשפטי שאינו שנוי במחלוקת

2.         לאחר גלגולים רבים שעברה התובענה הנדונה, נותרה כאמור, להכרעה, רק השאלה העובדתית האמורה. שאר העובדות, כמו גם ההלכות המשפטיות החלות על המקרה הנדון, אינן שנויות במחלוקת. נעמוד אפוא, על עיקרי הדברים הצריכים להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

3.         ביום 21.5.1998 נפגע מר סעאידה עובייד (הנפגע) בתאונת דרכים, שאירעה בעת שירד ממשאית שבה נהג. הוא נפל ונגרם לו שבר ברגלו. המל"ל הכיר בכך שהייתה זו תאונת עבודה, והיום אין עוד מחלוקת שהייתה זו תאונת דרכים (הגם שבתחילה, הנתבעות חלקו על כך).

4.         התובע הגיש ביום 21.3.2005 את תביעת השיבוב הנדונה, על סך של 73,765 ש"ח (נכון ליום 21.3.2005, שהוא יום הגשת התביעה), המבוססת על ההסכם (על הסכם זה ראו בין השאר, דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח, פ"ד ס(4) 132 (2006)).

אין מחלוקת בין הצדדים כי על-פי הוראות ההסכם, אם יוכח שהנפגע היה בעליו של הרכב (המשאית) שהיה מעורב בתאונה, כי אז התאונה היא תאונת עבודה שאירעה ב"רכב המעביד", מאחר שבאותה עת היה הנפגע עצמאי, וכי בנסיבות אלו, לא עומדת למל"ל זכות שיבוב.

כך גם אין מחלוקת שבמקום שבו העובד הוא עצמאי שנפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה,  יש לראות בעובד העצמאי כעובד שנפגע ברכב המעביד (רע"א 8308/06 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (2007), בפסקה 4 בפסק-דינו של כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין).

לבסוף, משניתן לאחרונה פסק-דינו של בית המשפט העליון, שבו נקבע כי שאלת הבעלות של רכב לצורך המונח "רכב מעביד" שבהסכם, מוכרעת על-פי הבעלות הקניינית ולא על-פי הרישום במשרד הרישוי, גם שאלה משפטית זו אינה שנויה עוד במחלוקת בין הצדדים. ראו: רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח (2.6.2011), שניתן על-ידי כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין.

5.         בענייננו, אין מחלוקת שבמועד התאונה הייתה המשאית רשומה במשרד הרישוי על שם אביו של הנפגע, וכי רק בחלוף זמן מאז התאונה, הועברה הבעלות במשאית ברישומי משרד הרישוי על שמו של הנפגע. לפיכך, המחלוקת היא כאמור בשאלה, אם הוכח שלמרות רישום המשאית על שם אביו של הנפגע, בפועל מבחינה קניינית, הייתה המשאית בעת התאונה בבעלותו של הנפגע.

6.         להשלמת התמונה נציין שהנפגע העיד בבית המשפט ביום 8.3.2011. בתום הדיון הורשו הצדדים להשלים את ראיותיהם במסמכים שיוגשו מטעמם, אולם לא הוגש מטעמם כל מסמך נוסף על אלו המצויים כבר בתיק בית המשפט.

סיכומי התובע (המל"ל) הוגשו ביום 17.5.2001, ושם טען שהשאלה אם רכב הוא בבעלות המעביד, צריכה להיות מוכרעת על-פי רישומי משרד הרישוי. אולם כאמור, ביום 2.6.2011 ניתן פסק הדין ברע"א 7161/08 המל"ל נ' הראל שבו הוכרעה השאלה המשפטית, ולפיכך, בסיכומי הנתבעות מיום 6.6.2011, טענו הן כי לאור פסק-דין זה, נותרה להכרעה רק השאלה העובדתית.

בהחלטה מאותו יום 6.6.2011 ניתנה לתובע האפשרות להודיע אם חל שינוי בעמדתו בעקבות פסק הדין הנזכר, ולחלופין ניתנה לו רשות להשלים את טענותיו לאור פסק הדין. לאחר מספר ארכות, הוגשה ביום 26.10.2011 השלמת טענותיו של התובע, והנתבע שהורשה להשיב לכך, הגיש את תגובתו ביום 3.11.2011 (שבשל תקלה הועברה לעיוני רק ביום 30.11.2011).

דיון

7.         לאחר שבחנתי את עדותו של הנפגע, את המסמכים המצויים בתיק, את טענות הצדדים ביחס לראיות ולעדות הנפגע, וכן את פסקי הדין שאליהם הפנו, הגעתי לכלל מסקנה שהדין הוא עם הנתבעות, וכי הוכח שכבר בעת התאונה הייתה המשאית בבעלות הנפגע, הגם שהייתה עדיין רשומה על שם אביו. לא רק שכך הוכח, אלא שלא הובאה כל ראייה שהיה בכוחה לסתור זאת.

8.         עוד קודם שנפנה לעדותו של הנפגע, ראוי להזכיר שכבר בעת הגשת ה"הודעה על פגיעה בעבודה" שהגיש למל"ל ביום 17.9.1998 (להלן - ההודעה למל"ל), כתב הנפגע שהמשאית שלו. כך כתב הנפגע במקום המיועד לפרט כיצד נגרמה הפגיעה: "בתום נסיעה במשאית שלי ... רציתי לרדת מהמשאית ותוך כדי ירידה מעדתי על מדרגות המשאית ונפלתי ארצה" (ההדגשה איננה במקור).

גם אם אין בכך כדי להוות ראייה חותכת לכך שהמשאית אמנם הייתה של הנפגע, יש בכך כדי לחזק עובדה זו.

9.         הנפגע, שאינו בעל אינטרס בתוצאות ההליך הנדון, העיד באופן עקבי שהמשאית אכן הייתה שלו ובבעלותו בעת התאונה. דווקא פשטות מתן עדותו והעובדה שתשובותיו היו ענייניות, שכנעו אותי שכבר בעת התאונה נהג במשאית מנהג בעלים, כי הייתה שלו הלכה למעשה, ומכאן שהיה בעליה. לא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את עדותו של הנפגע, להפך.